מהי ביבליותרפיה?

ביבליותרפיה היא סוג של טיפול רגשי, שבו נעשה שימוש בנטייה הטבעית שלנו לספר לעצמנו ולאחרים את חיינו.
מהרגע שאנחנו קמים בבוקר אנחנו מתחקים אחר עקבות החלום שהופיע בשנתנו, נזכרים בחוויות אמש, חושבים מה עלינו לעשות היום ואיך נתמודד עם המטלות והאתגרים הצפויים לנו.
במהלך יום העבודה או בלימודים אנחנו מתארים משימות לקולגות ולשותפים, ואחה"צ כשאנחנו יכולים סוף סוף להיות עם המשפחה והחברים מיד אנחנו מספרים להם על ארועי היום: בונים מתח בעלילה, משתמשים בתבניות של התחלה אמצע וסוף, מתארים תפניות דרמטיות, שמים דגש על מה שריגש/ הסעיר/ הרגיז אותנו במיוחד, משמיטים פרטים שלא רלוונטים מבחינתנו, ומנסים להבליט את מה שאנחנו הרגשנו בכל הסיפור (כדי שיזדהו אתנו ויראו דברים מנקודת מבטנו). ולבסוף כשהיום נגמר ואנחנו הולכים לישון שברי ארועים מהיום שחלף עוד עולים במעורפל בזכרוננו.
מהרגע שאנחנו קמים בבוקר ועד שאנחנו הולכים לישון, ומשחר ילדותנו כאשר אנחנו רוכשים שפה ועד זיקנה, אנחנו מספרים ומספרים ובדרך זו מעכלים את המציאות והארועים והופכים את מה שקורה לנו לשלנו.

שמחת הכתיבה

דרך מרכזית בטיפול הביבליותרפי היא עבודה באמצעות כתיבה.
(הסבר מפורט תוכלו לקרוא במאמר 'על שימוש בכתיבה ובטקסטים בטיפול').
מאותו מקום של צורך לספר, לעבד, לעכל, להפוך לשלנו מאותו מקום אנחנו כותבים. בוררים מילים, מחפשים את הביטוי המדוייק לחוויה, לפעמים אף מחפשים תבנית מוסיקלית שתחזיק את המילים, כי המילים כבדות וכאילו לא מספיקות כדי לתאר את עוצמת החוויה. אנחנו מבקשים לשלוט במציאות החיים שלנו, במקום שהם ישלטו בנו, להפוך את מה שקורה לנו ליצירה משלנו, לקבוע בעצמנו את החוקים.

באמצעות הכתיבה הכאב מקבל משמעות והשמחה מונצחת, היצירה נבראת מתוך החוויות ומשמשת מקור כוח.
או במילותיה של ויסלבה שימבורסקה: ׁׁׁ

(מתוך 'שמחת הכתיבה' בתרגום רפי וייכרט):

לאן רצה האיילה הכתובה דרך היער הכתוב?
לשתות ממים כתובים, שישקפו את פיה הקטן כניר העתקה?
מדוע היא זוקפת ראש, האם היא שומעת משהו?
שעונה על ארבע רגלים קטנות שהושאלו מהמציאות
תחת אצבעותיי מניעה אזניה.

שקט – גם ביטוי זה מרשרש בניר
ומיישר
את הענפים שנוצרו על-ידי המלה "יער".

…ובכן יש עולם כזה,
כפוף לגורל שלטוני?
זמן, שאני קושרת בשלשלאות סימנים?
קיום שסר תמיד למרותי?

שמחת הכתיבה.
היכולת להנציח.
נקמת היד בת-התמותה.